תסמינים ואבחון במלנומה של העור
רוב סוגי המלנומה של העור מתחילים בשינוי בעור, בשומה קיימת או חדשה (במיוחד אצל בני 40 ומעלה). מאחר שלרוב ניתן לרפא מלנומה אם היא מאובחנת בשלב מוקדם, חשוב להיות במעקב שגרתי אצל רופא/ת עור ולפנות בהקדם אם מופיע אחד או יותר מהסימנים המחשידים הבאים:
- גיאומטריה: שומה בעלת צורה לא סימטרית, שחציה האחד אינו שווה לחציה השני.
- גבול: שומה שגבולה אינו מעוגל, חלק, ברור ומוגדר כשל שומה תקינה אלא לא סדיר, מטושטש או מחוספס.
- גוון (צבע): שומה שצבעה אינו אחיד כשל שומה תקינה ומורכבת מכמה גוונים, כגון חום, חום-צהבהב, שחור, ורוד ואדום.
- גודל: שומה שקוטרה עולה על 5 מ׳׳מ (כשל עיפרון).
- גובה: שינוי בגובה של השומה (בולטת יותר).
- גירוד, גלד או דימום בשומה או בעור: נפוצים פחות במלנומה אך אין להתעלם מהם.
- שומה חדשה וחריגה בצבעה: מלנומה בשלבים מתקדמים, ובעיקר גרורתית, יכולה להשפיע על האיברים שאליהם התפשטה וכך לפגוע בתפקודם ולגרום לתסמינים. לדוגמה, כאבים וקוצר נשימה (למשל אם התפשטה לריאות).
בדיקות האבחון
בדיקה שגרתית אצל רופא/ת עור
בבדיקה אצל רופא/ת העור, שיש לעשותה אחת לשנה, כל הגוף נסרק (לרוב במכשור מיוחד – דרמטוסקופ) בחיפוש אחר שומות חדשות או לא תקינות (למשל כאלו שגודלן וצבען השתנו). אם נמצא נגע חשוד הוא מוסר (על ידי רופא/ת העור או פלסטיקאי/ת) בהרדמה מקומית יחד עם השוליים שסביבו, נשלח לבדיקה פתולוגית (ביופסיה), והאזור נתפר ונחבש. תופעות הלוואי הצפויות הן בעיקר דימום והצטלקות. התפרים יוסרו לאחר כחמישה עד 14 יום.
בנוסף לבדיקה השנתית אצל רופא/ת עור, מומלץ לבצע בדיקה עצמית של שומות בתדירות גבוהה, לראות אם התפתחו סימנים מחשידים (ראו לעיל), ואם כן – לפנות לרופא/ת עור בהקדם.
ביופסיה
בדיקה שבה ניטלת דגימה מהשומה החשודה שהוסרה, אשר נשלחת למכון הפתולוגי. היא עוברת עיבוד שבסופו מתקבל חתך רקמה דק מאוד, כזה שניתן להתרשם ממבנהו. הוא נצבע בצביעה שמאפשרת להבחין במרכיבים שונים ברקמה, ועל סמך המראה שלה במיקרוסקופ ניתן לקבוע אם היא שפירה או ממאירה (מלנוציטים תקינים או כאלו שהפכו לתאי מלנומה).
תשובת הבדיקה הפתולוגית כוללת את תיאור הדגימה, ובו המראה שלה בעין בלתי מזוינת ובמיקרוסקופ. אם היא שפירה, ייתכן שהתשובה תכלול את המילה נבוס (Nevus) – שומה – ולא תידרש התערבות נוספת. בנוסף קיימים סוגים רבים של גידולי עור שפירים. אם הדגימה ממאירה, קרוב לוודאי ייכתב אחד משלושת הסוגים הנפוצים: קרצינומה של תאי קשקש (SCC), קרצינומה של תאי בסיס (BCC) או מלנומה.
התשובה לרוב תכלול גם תיאור של שולי הנגע שנכרת. אם הם נקיים מתאים סרטניים, משמעות הדבר שהגידול שפיר או שהוא ממאיר אך הוצא בשלמותו, ולרוב לא תידרש התערבות נוספת. אם הם לא נקיים, כפי הנראה צריך יהיה להרחיב את הכריתה בניתוח ("כריתה מקומית נרחבת") ולעשות ביופסיה של בלוטת הזקיף – כדי לזהות את היקף הגידול בגוף ולהחליט אם נדרש המשך טיפול.
ביופסיה של בלוטת הזקיף SLNB))
בלוטות (קשריות) הלימפה הן חלק ממערכת החיסון, ותאים סרטניים נוטים להתפשט (לשלוח גרורות) אליהן תחילה ולהגיע מהן לאזורים אחרים בגוף. בלוטת הזקיף היא בלוטת הלימפה הראשונה במסלול הסרטני במערכת הלימפה. לכן לקיחת דגימה מבלוטה זו יכולה להעיד אם התאים הסרטניים הגיעו אליה, כלומר – התפשטו – ולטפל בהתאם.
בדיקה זו נעשית לכל אדם שאובחן בגידול מלנומה שבביופסיה ראו שעוביו גדול מ-0.8 מ"מ או שיש בו התכייבות. לפני הכריתה המקומית הנרחבת, מוזרקת כמות מזערית של חומר רדיואקטיבי סביב האזור שבו אובחן הגידול ולאחר מכן נעשה מיפוי גרעיני שמדגים לאילו בלוטות לימפה ראשונות (ובהן בלוטת הזקיף) הגיע החומר. אחר כך, בעת הכריתה, מוזרק נוזל כחול לאזור שאליו הוזרק החומר הרדיואקטיבי, ובלוטת הזקיף נצבעת, נכרתת ונשלחת לביופסיה כדי לראות אם היא נגועה. אם לא יימצאו בה תאים סרטניים, זה אומר ששאר בלוטות הלימפה נקיות גם הן והמחלה לא מפושטת (גידול בשלב 1 או 2). אם יימצאו בה תאים סרטניים, המלנומה תוגדר כשלב 3 ויהיה צורך בטיפול למניעת מחלה גרורתית.
בדיקות עיקריות נוספות לאבחון התפשטות הגידול (שלב המחלה)
אולטרסאונד
בדיקה שסורקת את הגוף (בעיקר בלוטות הלימפה) כדי לבדוק את מידת התפשטות הגידול. זאת באמצעות מתמר שמפיק גלי קול שמעובדים לתמונות.
סריקת CT (טומוגרפיה ממוחשבת) של כלל הגוף
בדיקה זו משתמשת בקרינה מייננת (רנטגן) ובוחנת אם הגידול התפשט מחוץ לאזור הגידול בעור. היא מפיקה תמונות מפורטות של האיברים מזוויות שונות, שמעובדות לכדי חתכי דימות דקים של הרקמות. לפני הבדיקה עשויה להינתן זריקת חומר ניגוד (יוד) לווריד, שמדגיש את האיברים והגידול וגורם להם להיראות ברור יותר בסריקה.
PET-CT
בדיקת מיפוי ו-CT שבה מוזרק לנבדק חומר רדיואקטיבי (סוכר שנקרא FDG) שנקשר במיוחד לרקמות שבהן קצב חילוף החומרים הוא מהיר יותר – כמו של גידולים ממאירים. התמונות שמתקבלות מראות את אופן הפיזור של החומר בכל הגוף וכך יכולות לסייע באבחון מידת התפשטות הגידול. בדיקה זו מספקת מידע תפקודי על הרקמות והאיברים בנוסף למידע האנטומי שמתקבל בבדיקת CT רגילה, ונחשבת אמינה ומדויקת יותר.
בדיקת MRI (דימות תהודה מגנטית), בעיקר לסריקת המוח
בדיקה זו יכולה להראות אזורים מרוחקים שגידול המלנומה יכול להתפשט אליהם ברזולוציה גבוהה ביותר. בניגוד לסריקת CT שמשתמשת בקרינה מייננת, MRI משתמשת בשדה מגנטי עוצמתי. באמצעותה ניתן לקבל תמונות ברורות (גם תלת־ממדיות) של האיברים, ליצור מהן עיבודים ולפרוס את הרקמות שנסקרו, מה שמאפשר לראותן בחדות רבה.
מיפוי שומות ממוחשב: בדיקת אבחון לבעלי סיכון גבוה למלנומה
לבעלי סיכון גבוה למלנומה – בעלי שומות מרובות – מומלץ לעשות מיפוי שומות ממוחשב פעם בשנה. בבדיקה זו מאבחנים ומתעדים שינויים מורפולוגיים במראה החיצוני ובמבנה הפנימי של השומות. מצלמים את הגוף כולו מכל עבריו באיכות גבוהה ומבצעים גם צילום דרמוסקופי (תקריב) של שומות חשודות. לאחר מכן משווים בין התמונות שמתקבלות לאורך זמן. בסיום, הנבדק/ת מקבל/ת הסבר על הממצאים וכן התקן זיכרון הבזק עם התמונות, שיכול לסייע לבדיקה עצמית (השוואה עם הקיים) אחת לכמה חודשים (ויכול לשמש גם את הרופא/ה המפנה).
אם בבדיקה נמצאה שומה החשודה כמלנומה, הנבדק/ת מקבל/ת מכתב לרופא/ה מנתח/ת ותמונה דיגיטלית שעליה היא מסומנת בבירור. לאחר הסרתה, היא תישלח לביופסיה.
בפגישות המעקב השנתיות חוזרים על התהליך (בדיקה גופנית ודרמוסקופית) ומשווים בין התמונות לאורך השנים כדי לגלות שינויים בשומות קיימות או הופעת שומות חדשות.
על פי מחקרים, שיטה זו היא הטובה ביותר לגילוי מוקדם של מלנומה אצל נבדקים בעלי סיכון גבוה. עם זאת היא שנויה במחלוקת כבדיקת סקר לכלל האוכלוסייה ולכן אינה כלולה בסל הבריאות.
