גורמי סיכון למלנומה של העור
ידועים כמה גורמים שמעלים את הסיכון למלנומה של העור, ובהם:
סוג עור: גורם הסיכון העיקרי להתפתחות מלנומה; בעלי עור בהיר נמצאים בסיכון גבוה יותר לחלות במלנומה מאשר בעלי עור כהה מכיוון שהם מייצרים פחות מלנין – הפיגמנט שסופג קרינה אולטרה-סגולה ((UV.
קרינה אולטרה-סגולה (UV): גורם סיכון משמעותי למלנומה הוא חשיפת יתר (גם בתקופת הילדות) לקרינה אולטרה-סגולה – שמקורה בשמש, במיטות שיזוף או במנורות שפולטות אותה – בעיקר אם היא מלווה בכוויות ובשלפוחיות. קרינה זו יוצרת שינויים גנטיים (מוטציות) בגנים (בחומר הגנטי, הדנ"א) שתפקידם לדכא התפתחות גידולים סרטניים. בנוסף, היא גורמת לדיכוי מקומי (עורי) של מערכת החיסון – וכך יכולת הגוף להיאבק בתאים הסרטניים פוחתת; היא מביאה לפיזור שונה של תאי מערכת החיסון בעור – הם נודדים מהשכבות החיצוניות שלו לשכבות העמוקות וכך מגנים עליהן פחות.
חשיפה לשמש בשעות הבטוחות (לא ב-16:00-10:00, אז עוצמת הקרינה היא מרבית), שהייה בצל, חבישת כובע, משקפי שמש, ביגוד ארוך ומגן, ומריחת מסנן קרינה בעל מקדם הגנה גבוה (SPF30 או יותר) בעת שהייה בשמש, ומעקב שגרתי אצל רופא/ת עור (פעם בשנה) – יפחיתו את הסיכון לחלות במחלה.
חשוב להדגיש עם זאת כי הגוף זקוק לחשיפה מסוימת לשמש כדי לייצר ויטמין D. אך במדינה שטופת שמש כישראל גם החשיפה היומיומית מספקת ואין צורך ביותר מכך.
שומות: שומה היא מקבץ של מלנוציטים (התאים שמייצרים את הפיגמנט מלנין, שמעניק לעור את צבעו, שבהם מתפתח גידול מלנומה) רבים בנקודה אחת. הן שומות טיפוסיות (נגעים פיגמנטיים שהופיעו לאחר גיל הילדות ובדרך כלל עד גיל 30, שטוחים בצבע חום אחיד עם גבול חד ובקוטר שנע בין 2 ל-5 מ"מ) והן שומות גדולות מהממוצע ובלתי תקינות (אטיפיות) (קוטרן גדול מ-5 מ"מ, בעלות צבעים שונים ושוליים לא אחידים או לא ברורים) – מעלות את הסיכון לחלות במלנומה. מחקרים מראים שהסיכון להתפתחות מלנומה עולה כמעט באופן ליניארי עם העלייה במספר השומות הטיפוסיות והאטיפיות.
סיפור משפחתי של מלנומה: רקע משפחתי (בעיקר שני קרובי משפחה או יותר שחלו במלנומה) עשוי להעיד על גן פגום שעובר בתורשה וגורם למחלה. עדיין לא ידוע לגמרי מהו, וכיום אין בדיקה גנטית שמאפשרת לחזות את הסיכון להתפתחות מלנומה.