טיפולים למלנומה של העור

מלנומה היא סוג של סרטן עור המתפתח בתאים המייצרים מלנין, הפיגמנט המעניק לעור את צבעו. זוהי הצורה המסוכנת ביותר של סרטן העור, אך ניתן לרפא אותה אם היא מאובחנת ומטופלת בשלב מוקדם.

הטיפולים במלנומה כוללים: ניתוח כריתה, טיפול ביולוגי, טיפול אימונותרפי ושילובים שלהם. בניגוד לעבר, כימותרפיה כמעט שלא ניתנת לחולים אלא רק לאחר שהטיפולים האחרים כשלו. סוג הטיפול נקבע בעיקר לפי השלב שבו הגידול נמצא, מיקומו והיקפו, מצב הבריאות הכללי וגיל.

◀ קראו עוד על שלבי המחלה ועל הבדיקות לאבחונם

טיפול במלנומה של העור בהתאם לשלב המחלה

מלנומה בשלבים המוקדמים (0 עד 2)

מלנומה של העור לרוב מתגלה בשלביה המוקדמים, שבהם הגידול נמצא בעור בלבד ולא התפשט לאזורים נוספים. בשלבים אלו הטיפול יהיה כירורגי בלבד – ניתוח כריתה מקומית נרחבת (Wide Local Excision). מטרתו של טיפול זה היא לכרות את הגידול במלואו ולהשיג שוליים (האזור שמקיף את הגידול) רחבים ונקיים (מוודאים זאת באמצעות נטילת דגימה מהאזור שנכרת), שגודלם 2-1 ס"מ. מרווח זה נדרש כדי להבטיח שלא נותרו תאים סרטניים ומפחית את הסיכון להישנות המחלה.

במלנומה שמערבת את שכבות העור בעומק של 0.8 מ"מ ומעלה או כזאת עם התכייבות, מקובל ליטול דגימה של בלוטת הזקיף בנוסף לכריתה המקומית הנרחבת.

תשובה פתולוגית מדגימת הכריתה ומדגימת בלוטת הזקיף (אם נלקחה) שמעידה על שוליים רחבים ונקיים ללא שארית מלנומה – תצריך מעקב אונקולוגי בלבד, ללא כל טיפול נוסף. בשנים הראשונות מעקב זה מתבצע מדי כמה חודשים, ולאחר מכן כפעם בשנה. לעתים הוא כולל הדמיות כגון אולטרסאונד, CT, CT-PET או MRI. במקביל נדרש מעקב אצל רופא/ת עור כדי לוודא שלא מתפתחת מלנומה נוספת.

מלנומה בשלב 3

אם דגימת בלוטת הזקיף מראה מעורבות של בלוטות הלימפה – המחלה תוגדר בשלב 3, ויידרש טיפול מונע בנוסף לכריתה המקומית הנרחבת. הטיפולים המונעים דומים מאוד לאלו שניתנים למחלה מפושטת (גרורתית) – כלומר בשלב 4. הם ניתנים למשך שנה ומפחיתים בכ-50% את הסיכוי להישנות המחלה. במקביל מתקיים מעקב אונקולוגי שכולל הדמיות.

צפו בוובינר עם רופאי מכון אלה על ההתפתחויות בטיפול במלנומה (ינואר 2021):

מלנומה בשלב 4

לעתם רחוקות מלנומה מאובחנת כמחלה מפושטת, גרורתית. גילוי השלב הזה יכול להתרחש במקרה, למשל בהדמיה שנעשתה כחלק מהמעקב בשלב 3. הטיפול במלנומה גרורתית עבר מהפכה של ממש בשש השנים האחרונות. עד אז לא היה לה טיפול יעיל ותוחלת החיים של החולים עמדה על חודשים ספורים בלבד. כיום ברוב המקרים ניתן לשלוט היטב במחלה גרורתית במשך חמש שנים ומעלה, ואף ייתכן ריפוי מלא.

טיפולים עקריים במלנומה גרורתית

ישנם שני סוגי טיפול עיקריים במלנומה גרורתית: טיפול ממוקד מטרה (ביולוגי) ואימונותרפיה.

טיפול ביולוגי: התרופות הביולוגיות מכוונות לעכב מנגנון מסוים בתאים הסרטניים, עשויות להיות יעילות מאוד ולגרום לנסיגת המחלה. הן מנסות למנוע מסלולי העברת אותות לתאי הגידול או לתאים בסביבתו (כגון כלי דם המזינים אותו), לרוב באמצעות היקשרותן לקולטן ספציפי. כדי להתאימן לגידול, נעשות בדיקות מולקולריות על דגימה שנלקחה ממנו.

למלנומה ניתנות תרופות ביולוגיות מסוג מעכבי BRAF, כגון ומוראפניב (זלבוראף), טרמטיניב (מקיניסט), ודבראפניב (טפינלר). אצל כ-50% מחולי המלנומה קיימת מוטציה בגן שממנו מיוצר החלבון BRAF, כך שחלבון זה פועל ללא בקרה וגורם לחלוקתם והתרבותם של תאי המלנומה. מעכבי BRAF פועלים נגד המוטציה, מבטלים את פעילות היתר של החלבון וכך עוצרים את התקדמות הגידול. למעכבי BRAF מוסיפים גם מעכבים של החלבון MEK, שמעורב בשגשוג תאי, וכך עוצרים ביעילות רבה יותר את התקדמות הגידול.

תרופות אלו ניתנות בטבליות והחולים נוטלים אותן בקלות בביתם. אולם ייתכנו תופעות לוואי אצל כ-40% מהם, כגון פריחה, חום שעשוי להגיע ל-40 מעלות, כאבי פרקים, שלשולים, פגיעה בכליות ובכבד. לרוב תופעות אלו חולפות כמה ימים לאחר הפסקת הטיפול, ולעתים אינן נשנות בעת חידושו.

כ-20% מהחולים יגיבו היטב לטיפול הביולוגי גם לאחר חמש שנים מתחילתו והמלנומה שלהם תיסוג במהרה. אולם אצל חולים רבים תתפתח עמידות לטיפול זה לאחר כשנה-שנה וחצי, ואז לרוב המשך הטיפול יהיה אימונותרפיה.

אימונותרפיה: הטיפול האימונותרפי מתבסס על ההבנה שהתאים הסרטניים מדכאים את מערכת החיסון בסביבתם הקרובה; הם מבטאים חלבונים שנקשרים לתאי מערכת החיסון ומשתקים את פעילותם. חסימת מנגנון דיכוי זה באמצעות התרופות האימונותרפיות (נוגדנים תרופתיים), שלרוב ניתנות דרך הווריד, מאפשרת להחיות את פעילות מערכת החיסון ולגייסה למאבק בתאים הסרטניים. כך, הטיפול האימונותרפי במלנומה לרוב יעיל מאוד ויכול לשלוט במחלה במשך שנים רבות ואף להכחידה. הדבר דומה לזיכרון חיסוני שנוצר נגד וירוס או חיידק שתקפו את הגוף.

התרופות האימונותרפיות למלנומה הן חוסמי 1-PD: פמברוליזומאב (קיטרודה) וניבולומאב (אופדיבו); במקרים רבים תאי המלנומה שולחים אות לקולטן ששמו 1-PD שנמצא על פני תאים של מערכת החיסון, מה שהופך אותם לבלתי פעילים ומאפשר לגידול לצמוח. התרופות קיטרודה ואופדיבו הן נוגדנים תרופתיים שחוסמים את 1-PD על פני תאי מערכת החיסון. כך הן מונעות את הגעת האות מתאי הסרטן אליהם ומאפשרות להם לתקוף אותם.

דור קודם של הטיפול האימונותרפי במלנומה כלל את התרופה איפילימומאב (ירבוי), שחוסמת את החלבון CTLA-4. חלבון זה הוא נקודת בקרה מרכזית (שעוצרת או מעכבת תגובות חיסוניות כדי שלא יהיו עוצמתיות מדי ויפגעו בתאי הגוף) על תאי מערכת החיסון מסוג לימפוציטים. ולכן חסימתו יכולה להוביל לתגובה עוצמתית יותר שלהם נגד התאים הסרטניים. כיום ניתן לתת לחולי מלנומה משלב של חוסמי 1-PD ו- CTLA-4כדי להגדיל את האפקט הטיפולי.

לעתים התרופות האימונותרפיות גורמות להפעלת יתר של מערכת החיסון, וכך היא עלולה להגיב לא רק נגד תאי המלנומה אלא גם נגד תאי הגוף הבריאים. כך עלולות להיגרם תופעות לוואי כגון פריחה מפושטת, שלשולים, ופגיעה דלקתית בכבד, בכליות, בבלוטות אנדוקריניות ובמערכות רבות נוספות. הסיכוי להתפתחות תופעות לוואי משמעותיות תלוי בתרופות הנבחרות. הוא עשוי לנוע בין 10% במתן חוסמי 1-PD בלבד ועד כ-60% במתן משולב (חוסם 1-PD וחוסם (CTLA-4.

קראו גם על הטיפול האימונותרפי החדיש בתאי T ציטוטוקסיים
 

קרינה: ניתן לתת גם קרינה לחולי מלנומה מפושטת כדי לשלוט מקומית בגרורות או כדי לשפר את התגובה לטיפול האימונותרפי. בנוסף, הקרינה יכולה להיות טיפול תומך (פליאטיבי) – הקלה על תסמינים כגון כאבים ודימומים שנגרמים מהגידול או מגרורותיו – שמשפר את איכות החיים.

בטיפול הקרינתי קרני רנטגן שחודרות בעוצמה גבוהה לאזור הגידול פוגעות בתאים הסרטניים בעת התחלקותם וכך יכולות למנוע את התפשטותם. במכון רדיותרפיה בשיבא קיימות טכנולוגיות מתקדמות ביותר שמטרתן לתת טיפול קרינתי מיטבי לחולים ולמזער את תופעות הלוואי שעלולות להיגרם ממנו (כגון חולשה, עייפות, אדמומיות ורגישות בעור ונשירת שיער באזור שהוקרן).

בחזרה למידע על מלנומה של העור

למרפאת מלנומה